<h1>אהל מועד שער איסור והיתר דרך ח'</h1>
<h2>דף צו:</h2>
גדי שצלאו בחלבו אסור לאכול אפי' מראש אזנו משום דחלב מפעפע ונבלע בתוכו ולא סגי ליה בקליפה ולא בס' שהרי נמצא בו טעם חלב שאינו מתערב יפה כמו לקדירה וכן הדין למליחה וכן פסק הרא"ה ורשב"א פסק דבין במליחה בין בצלי משערין בס' אפי' בחלב המפעפע וי"א שאין כח במלח ככח האש והילכך די במליחה שיקלוף וזהו שאמרו גדי שצלאו ולא אמרו שמלחו, וראוי להחמיר אע"פ שגבי דם שנצרר מצינו שיש כח לצלי להפליט יותר מן המליחה הא לענין איסור המפעפע מליח הוי כרותח דצלי. [צ"ז ע"א] היה הגדי שצולה כחוש אפי' אין בו ששים קולף ואוכל עד שיגיע לחלבו ואינו אסור אלא כדי קליפה דחלב כחוש אינו מפעפע וכן שמנונית דגיד אפי' בגדי שמן אינו מפעפע וכן אמרו בכל המקומות שמשום חלב שאם נמלחו או שצלו עם בשר קולף ואוכל עד שיגיע להם, כוליא שצלאה בחלבה מותרת לפי שהקרום מפסיק בינה ובין החלב ומונע הכוליא מלבלוע ואע"פ שהקרום בעצמו אסור הקרומות אינן מפעפעין.
<h2>דף צז.</h2>
ובדין איסור שנתערב במינו קי"ל כרבא דאמר בפ' גיד הנשה מין במינו בס' וכן פסק הראב"ד, ורש"י שפסק [לקמן ק"ט ע"א] דמין במינו במשהו חזר בו לפי מה שהעידו תלמידיו וההיא דחמירא (דחזי) [דחיטי] לא מסייעא לההיא סברא כדמפרשי רבנן בתראי ורש"י חזר ממה שפסק בחולין דמין במינו אינו (חולץ) [בטל ו]במשהו וע"כ כת' בפירושיו בע"ז [ס"ט ע"א] גבי עכברה דשכרא וז"ל כל האיסורין שבתורה בס' חוץ מחמץ בפסח.
ובדין טעימת קפילא פסק הרמב"ן דהיכא דאיכא ס' לא בעי קפילא והיכא דטעים אע"ג דלא יהיב טעמא בעי ס' והיכא דלא ידעי אי איכא ס' סמכינן אקפילא והיכא דיהיב טעמא אפי' בס' לא בטיל ואסיר ובטעימת קפילא פירש"י שיאמר לפי תומו לא שיודיעהו שצריכין אנו לדעתו ודוקא קפילא שרגיל למכור בשר מבושל ובקי בטעמא אבל גוי אחר לא סמכינן עלה.
כל איסור אפי' הוא מאיסורי הנאה אם נתערב בהתר שיש בו שיעור כדי לבטל מותר ומנין השיעורין י"ד א'גמשהו, ב'גנותן טעם, ג'גשיעור שעורה לעצם ד'גכעדשה מן השרץ, ה'גשיעור כזית לרוב איסורין שכתובין בתורה, ו'גגריס לענין נגעים, ז'גככותבת ביוה"ך, ח'גכביצה ליטמא טומאת אוכלין, ט'גכגרוגרת להוצאת שבת, יו"דגשיעור רביעית, י"אגשיעור ששים, י"בגמאה לתרומה ואפי' יבש ביבש, י"גגמאתים לערלה וכלאי הכרם ולציר של דג טמא שהוא רביעית בסאתים שיעור י"ד הוא אלף להקדש וכן לכל דבר שיש לו מתירין דאפי' באלף לא בטיל ודוקא במינו אבל שלא במינו בטל כדינו וזה יתבאר בארוכה בשער י"ט.
וחשבון זה של י"ד שיעורין כתבו א' מן המחברים וחשב ושייר.
<h2>דף צז:</h2>
אם נשפכו המים ולא ידענו אם היה ששים הוי ספק בדרבנן אבל אם הכל לפנינו ואינו נודע לשער אין אומרים כאן ספק ספיקא דרבנן שאינו קרוי ספק דבר שחכם יכול לברר ולדעת ולשער. תבשיל שנתבטל בו איסור שאינו ניכר אין מוציאין ממנו מתוך הקדירה אא"כ נשאר שם ס' וטוב להמתין עד שיתקרר.
כשמשערין שיעור ס' נותנין ביצה ומחצה רוטב בכל זית לפי שאם יקרוש יעמוד על כזית וכ"כ הרא"ה וא' מחכמי דורו כן פסק ורשב"א חולק ע"ז כמ"ש בס' משמרת הבית וסיוע לדבריו מ"ש רש"י בפ' כל הבשר [ק"ח ע"ב] כיצד משערין יין וחלב ומשקה לענין כזית מביא כזית יבש ומכניסו בכלי מלא מים ומשקה היוצא לחוץ הוא כזית והכי שנויה בתוס' דנזירות בפ' נזיר שאכל כזית [פ"ד ה"א] ומוסכם הוא מכל המפ' שאם אין ידוע כמה היה האיסור בשעת נפילתו משערין במאי דאיתי קמן ברוטב ובחתיכות ובקופה והיינו דק דק של בשר ואם יש שם ס' בין כל אלו מותר ודין זה יתבאר בנ"ה בס"ד, המבשל היתר בקדרה שנתבשל בה איסור ביומה שזהו תוך מעל"ע אם אין ידוע כמה הוא האיסור משערין כל הקדירה ואע"פ שהוא כלי החוזר להתירו הראשון ולדעת הרב אבן פלאת אין משערין אלא במה שפלטה לפי אומד הדעת ומודה לו אה"רא בכלי החוזר להתירו הראשון שהואיל שיש לו התר אין רואין אותו כאלו הוא חתיכת נבלה לשער בכולו והרמב"ן לא הודה לו כלל ובדין זה אבאר עוד בנ"ה מדרך זה.
איסור שנפל לקדירה ובאותה שעה היה בהיתר ס' אע"פ שאין עכשיו ששים בהתר נגד האיסור לדעת רש"י מותר דבתר תחילה אזלינן שאינו נאסר שהאיסור נצטמק ושיעור של עכשיו בלע הוא שפלט מעצמו ובלע מן ההתר שבקדירה ואעפ"כ אם נפלה לקדירה אחרת כשיעור של עכשיו י"א דהולכין בזה להחמיר ומשערין כשיעור של עכשיו ואסור הכל הואיל ואין עכשיו ששים בהתר וכן פסק רשב"א. לא היה מתחילה ששים בהתר ועכשיו נצטמק האיסור וניתך ונמצא בהיתר ששים ודאי שהכל אסור דהכא לכ"ע בתר תחילה אזלינן והואיל והכל נאסר לא פקע, לא היה ידוע כמה היה האיסור בשעת נפילתו משערין במה שהוא עכשיו וכבר נתבאר זה בנ"ב.
שומן גיד הנשה או רוטב השומן בס' ואינו מן המנין והגיד עצמו כל זמן שלא נמחה או שלא נחתך בריה היא ולא בטיל.
ויש לדעת כי בכל איסור שנפל לקדירה משערין בכולו ולא במה שפולט לבד ואפי' יש בקדרה כדי לבטלו היכא שמכירו זורק אותו והטעם כדאמר' בכחל בדידיה משערין דאי במאי דנפיק מיניה מנא ידעינן והילכך קדירה שבישל בה חלב ובו ביום בשל בה בשר משערינן בקדירה עצמה וכן הדין נמי כף חולבת שהכניסה בקדירה של בשר הכל מה שנכנס מן הכף בקדירה רואין כאלו הוי חלב וצריך ששים ממה שהכניס מן הכף בתוך הקדירה אבל במה שלא הכניס בה אינו משער אא"כ הכף של מתכת שבכלי מתכת אומ' אם חם מקצתו חם כולו, ומיהו לענין הגעלה אפי' בכלי עץ שנגע במקצתו באיסור צריך להגעיל כולו וזה מצאתי בספר התרומה ובפסקי הר' ר' פרץ בשם רבי ותמה הוא למה הם אומרי' שאין משערין אלא במה שנתחב מן הכף בקדירה ונראה שאם בכף חדשה ניער כזית חלב וביומא ניער בה בשר משערין באותו חלב דהא ידעי' כמה הוי וכן בקדירה חדשה נמי במאי דבלעה משערינן, וכף ישנה של בשר הואיל וכל הבלוע בה נבלה בשניעור בה ביומה החלב אע"פ שנודע כמה היה החלב שנתערבה משערין בכל הכף [ו]אינו משער בחלב וי"א שאין לומר בכל כיוצא בזה חתיכה עצמה נ"נ הואיל ואפשר שהאיסור יסחט ממנה ע"י הגעלה ואם כלי חרס הוא בחזרה בכבשן משא"כ בחתיכה של בשר שנפלה עליה חלב רותח שאיסור זה א"א בו ליסחט ממנה ובכיוצא בו של דין זה נתב' בנ"ב מדרך זה. ארבעה דינין הם בכף חולבת הראשון אם הכף בת יומה וניער בה קדירה שיש בה ס' כנגד כל הכף הקדירה והתבשיל מותרין והכף אסורה מפני שבלועה מבשר בחלב [ואם] (ו)אין בקדיר' ששים הכל אסור ואפי' בהנאה ואפילו הקדירה ולתה בתוכה פירות או צונן מותר אחר שאין ההנאה מגוף האיסור הב' אם אין הכף בת יומא וניער בה קדירה של בשר שאין בה ששים הכף אסורה מפני שבלועה מבב"ח והתבשיל והקדירה מותרין שאין טעם שקבלו מן הכף פגום היה ולפי הדעת שיתבאר בנ"ג מזה הדרך הקדרה אסור אע"פ שלא קבלה אלא טעם פגום שהרי אסור לבטל לכתחילה ואפי' אסור והלכך אין מבשלין בה ואע"פ שלא בלעה אלא איסור פגום ואפשר לומ' שאין איסור פגום אוסר כלי כשם שאינו אוסר אוכל והלכך מותר לבשל בקדירה הואיל ותבשיל מותר, הג' צריך לחקור אם נתנו מים בקדירה אחר (תכפת) [תחיבת] הכף לפי שאין אותם מים מצטרפות להתר כן פסקו מן החכמים ויש מתירין הואיל ולא נאסר התבשיל מחמת בלע אלא מחמת תערובת וכן עיקר ועוד יתבאר זה בנ"ד מדרך זה, הד' ספק אם יש בו ס' לדברי האומר דכל שאינו מינו הוי טעם כעיקר דאורייתא אזלינן לחומרא. ביצה שיש בה חשש שום ריקום שנתבשלה עם ביצים טהורות בס' והיא אסורה שאפי' שלימה היא פולטת היא שהקליפה נקובה היא בס' ואחת והיא מותרת שאינה אוסרת בכל שהיא דאינה בריה כדאי' במס' מכות [י"ז ע"א], נתנוה ע"ג כיסוי שבקדירה אינה אוסרת התבשיל שהרי הביצה והכסוי יבש ביבש הם ובקליפה סגי ליבש ביבש ואסור שאינו מפעפע והכא לא גרעה קליפת הביצה מקליפה בעלמא וכ"כ הרשב"א בתשו'. ביצה של עוף טמא שנתבשלה עם בצים טהורות אע"פ שפולטת אינה נותנת טעם דמיא בעלמא היא ולפי' אינה אוסרת ואינה צריכה שיעור אלא זורקה אם מכירה ואוכל האחרות ואם היתה קלופה פולטת היא לדעת מקצת מן הגאוני' וכ"ן מהירוש' [תרומות סופ"ה] וע"כ ראוי להחמיר כדבריהם ואע"פי שיש מן הגדולים שמתירין אפי' בקליפה.
<h2>דף צח.</h2>
חצי שיעור אסור מן התורה ולא אמרו כזית אלא ללקות עליו וחצי שיעור לאו דוקא אלא אפי' כל שהוא נמי.
<h2>דף צח:</h2>
לענין ששים כך הוא הדין כשמשערין בס' משערין בבשר ובעצמות של התר בהדי בשר ועצמות של איסור, ומסתברא עצם שיש בו מוח אבל עצם שאין בו מוח לא דלא עדיף מגיד דקי"ל אין בגידין בנ"ט ורשב"א פוסק שעצמות האיסור מצטרפין לבטל כדרך שקליפי איסור מצטרפין עם האוכל ההתר.
כתב הרב בעה"ת בה' חלב בספק אם יש ששים בהתר אסור דטעם הולך עד ס' וטעם הוי כעיקר ולדעת רש"י שפי' דטעם כעיקר אינו מה"ת א"צ לדבריו.
לרשב"א מין בשאינו מינו לוקין על כזית בכא"ף וזה נקר' טעמו וממשו פחות מיכן אסור אבל אין לוקין עליו וזה נקרא טעמו ולא ממשו ואסור עד שיתבטל בס' וכל ספק בדברים אלו אסור דספק תורה לחומרא ויש שיעורין אחרים שהם מדרבנן והולכין בספיקן לקולא ונר' שאם נפל איסור לתוך מינו רואין שאינו מינו כאלו אינו ושהוא מינו רבה עליו ומבטלו.
<h2>דף ק.</h2>
דבר מאוס שכל אדם בודל מלאכלו כזבובין וכיוצא בהן אם נתערב בתבשיל ומצאו שלם זורקו והתבשיל מותר כל שרבה על האיסור וכן הדין אם נמצא נימוח אבל אם לא נודע שנמוח אינו בטל דבריה לא בטלה.
מין בשאינו מינו שנתערבו ואינו מכיר האיסור אפי' בשאינו מינו צריך ס' לבטלו ומין במינו אם מדאורי' בטל ברוב מדרבנן צריך ששים לבטלו, ומין במינו אינו בטל ברוב לדעת רוב החכמים ויש מהגדולים שאומ' שאפי' ביבש החמירו חכמים ואין האיסור בטל ברוב וכ"כ הר"מ בביצת טריפה שנתערבה בין הביצים וכ"כ רש"י בפ' הזהב [ב"מ נ"ב, ע"ב] וכ"כ הראב"ד וכ"ן עיקר לרמב"ן ואין כן דעת רבותי' בעלי התוספות כמו שיתבאר בנ"ד וכדבריהם נוהגין העולם וכן פסקו האחרונים בכל איסורין לבד מאיסורי ע"ז אם אינו דבר שבמנין אינו אוסר בהנאה במשהו אלא בשיעור כדי נ"ט וכן הדין בחמץ בפסח ובכל אסורין לבד מע"ז דלא אסרו במשהו בהנאה אלא באכילה והאריך אהר"א לבאר זה והודו לו האחרונים.
ודבר האסור משום בריה וחתיכה הראויה להתכבד ודבר שבמנין או ב"ח או דבר שיל"מ שאין להם ביטול אם נולד בהם ספק ספיקא [מותר] ובתוס' אמרו שאין אומ' ס"ס להקל אלא בשתי ספיקות הבאות מכח התערובת אבל כל שהספק בגופא אינו קרוי ס"ס שהואיל שהספק בגופה ומתחלתה אסרתה אע"פ שנתערב עתה אין להתיר מטעם ס"ס ומלשון רב אחא בשאלתות כך נר' וכן פסק רשב"א הלכה למעשה אע"פ שהביא ראיות לדברי ר"ת וכבר כתבנו דין איסור קבוע ודין ספק טרפה שנתערבה באחרות בסוף דרך ג' מזה השער.
וכל דבר האסור משום שהוא בריה ודבר שדרכו לימנות ובע"ח וחתיכה הראויה אין להם ביטול אפילו באלף אפי' יבש ביבש וכן יין נסך שנתערב במינו אין לו ביטול וכן בשאר דברים האסורות משום ע"ז וכן הדין בחמץ בפסח שאע"פ שלאחר הפסח אסור החמירו בו לחומר איסורו שיאסור אפי' שלא במינו.
חתיכות שנתערבה בהן חתי' הראויה להתכבד אעפ"י שאין לה ביטול אם נחתכו כולן בשוגג מותרות ואם במזיד אסור לו לעולם ולאחרים מותר כדין מבשל בשבת.
כת' הריא"ף בתשו' בחתיכה אסורה שנתערבה בשתים של התר יבש ביבש ואין האיסור ניכר שאעפ"י שאסור לבשלן יחד משום דאזלינן בתר נ"ט אם ירצה לרבות התר על האיסור בכדי ששים מותר לבשלן לכתחי' כאחת דאע"ג דא"מ איסור לכתחי' ה"מ היכא דאיסורא בעיניה אסור אבל הכא איסורא גופיה מותר בפני עצמו אלא דחיישינן לטעמא וכיון דליכא טעמא כגון דאיכא ששים מותר אפי' לכתחי' וזה נכון וברור ע"כ. גיד הנשה שנתבשל וכיון דליכא טעמא כיון דאיכא כשהוא שלם עם הגידין אם מכירו משליכו והשאר מותר שאין בגידין בנ"ט ואם אינו מכירו כולן אסורים ואפי' הם אלף לפי שהוא בריה ופי' בריה כל דבר שמתחלת ברייתו הוא אסור והוא שלם כולו כברייתו והוא משל בעלי חיים וכולן בגיד הנשה וחלב אינו בריה שהרי הוא בהרבה מקומות ואינו דבר חלוק לעצמו כגיד ועוף טהור או בהמה טהורה אפי' נמצאת בו טריפות בלידתו כיון שמן הבטן לא היה איסורו אין בו דין בריה אלא בעודו חי אינו בעל משום דב"ח חשיבי ואם אחר שנשחט נתערב אם הוא ראוי להתכבד בו מפני האורחים או שהוא מאת שדרכו לימנות ג"כ אין לו ביטול. בריה שאינה שלימה אין בה דין בריה ואם נחתך ממנה אבר אחד אפי' לאחר שנפלה בקדירה בטלה. דברים המיוחדים לימנות מתוך חשיבותן אינם בטילים כר' יוחנן דאמר את שדרכו לימנות שנינו, וכן חתי' הראויה להתכבד בפני האורחים והיא מבשר אסור שנתבשלה עם חתיכות של בשר כשר בזמן שמכירה זורק אותה והשאר בנ"ט ואם אינו מכירה כולן אסורו' ואפי' הן אלף והרוטב בנ"ט שאין דין חשיבות במה שנפלט ממנה. בהמה עם צמר ועוף עם נוצה אין ראו[י] להתכבד כמות שהוא וכן פסקו מרבותי' הצרפתים אך אם אינו מחוסר רק בישול ראוי הוא להתכבד והרא"ה פסק שאין להחמיר בחתיכה שאינה מבושלת מטעם חתיכה הראויה להתכבד ובתשו' לרשב"א עופות שנמצא טרפות בא' מהם אם הם ראוין להתכבד לפני האורחין אינן בטלין כחתיכה הראויה להתכבד ואם הם גדולים כאווזין או קטנים כצפרים שאינן ראוי להתכבד בהם בפני האורחין מתוך גדלן או מתוך קטנן בטלין ברוב ע"כ ואני תמה למה כת' שעוף גדול אפי' כאווז בטל ברוב שהרי יש לאסור אותו מפני דבר שבמנין ואפ' לומ' דלא חשיב משום אחד ומצינו לרש"י שמפ' בפ' כל הזבחים גבי שור הנסקל שנתערב בין השוורים דטעמא דאמ' רב אשי דלא בטיל משום דב"ח ול"ק משום דהוי דבר שבמנין משום דלא מצי למימר הכי לפי שדרך הוא שהאדם מוכר כל עדרו בבת אחת ואע"ג דרש"י מפ' הכי לעד"ן דה"ה דהוה יכול לתרוצי הכי אלא חדא מיניהו נקט והילכך ספק טרפה אפי' אינה חיה אם נתערב בין הכשרות הואיל והויא מאת שדרכו לימנות כולן אסורות, קרקבן וכבד ושאר בני מעיים אפי' הן של בהמה אינן ראויין להתכבד, לרבותי' בעלי התוס' חתיכה שנאסרה מחמת בלע אין בה דין חתי' הראוייה להתכבד ואם אותו בלע שבלעה החתיכה של בשר הוי חלב אם החתיכה הראויה להתכבד אינה בטלה דהאוכל כזית מבב"ח לוקה. חתי' שהיא גדולה עד שאין דרך לינתן בפני האורח כיוצא בו אינה חשובה הואיל ועומדת היא לחיתוך אבל אם בינונית היא שדרך בני אדם להתכבד בפני האורח כיוצא בה אינה בטלה.
נאבדה א' מהם שלא בכוונה תולין שחתיכת הנבלה היא שנאבדה והשאר מותרת והוא שיאכלם שתים שתים כדי שיהא התר עכ"פ במה שאוכל ואם לא נאבדה אלא שפירשו, הרוב למקום אחר והמיעוט אינם קבועים במקומם אא"כ פי' למקום אחר המיעוט מותרות דכל דפריש מרובא פריש והשאר אסורות אם הם חתיכות הראויות להתכבד.
לרבותי' הצרפתים לא הצריכו ס' אלא באיסור בלוע או נבלל במים וביין וכגון קמחים אבל חתיכה קטנה שאינה ראויה להתכבד שנתערבה עם חתיכות אחרות בזמן שאינו מכירה כיון שכל א' עומדת בפני עצמה בטלה ברוב ומותר לבשל כל אחת בפני עצמה אבל אם בשל אותה עם חתיכות אחרות של התר צריך ס' ברוטב ובחתיכות לבטלה מפני הרוטב היוצא ממנה ונבלע באחרות הו"ל איסור בלוע ולא נאמר כן אלא מין במינו ולפי שאין טעם (ידי) האיסור [מורגש] אפי' ביבש צריך ששים לבטלו שאם בא לבשלו יהא טעם האיסור ניכר בהתיר ולפי' אינו מבטל אלא בס' אע"פ שהוא יבש ע"כ ודברים אלו לא נאמרו אלא באיסור שבטלו בס' או בנ"ט אבל באיסור שהחמירו בו לאסור תערובתו אע"פ שאין בו נתינת טעם אף יבש ביבש אוסר עד שיתבטל בשיעור שנתנו לו כמו שנבאר בנ"א מדרך זה.
וחלב שנפלה לקדירה ואין בה ס' ונאסר התבשיל ואחר נפל שם בשוגג התר וריבה בין הכל על החלב מותר שלא נאסר תבשיל זה מחמת בלע אלא מחמת תערובת ודין זה נוהג בין בלח כגון יין ביין ונפל לתוכו קיתון של מים בין בבלול כגון חטין של תרומה שנתערבו בחטים של חולין אבל תבשיל שיש בו חתיכות בשר או ירקות שנאסרו מחמת בלע א"א להתיר אותם ירקות שלא נודע שנסחט מהם איסור הבלוע.
אין המדומע חוזר ומדמע אלא לפי חשבון ואין מים שאובין פוסלין המקוה אלא לפי חשבון ואין המחמץ חוזר ומחמץ אלא לפי חשבון וקשיא זה אמאי לא נא' בה חתיכה עצמה נעשית נבלה ותי' בתוס' דלא אמרינן הכי אלא בדבר לח או באיסור בלוע בחתיכה ולתי' זה קשיא מים שאובין וסברת רמב"ן לא אמרו ח"ע נ"נ אלא לדעת ר' יהודה דאית ליה מין במינו במשהו א"נ לרבנן בטבל ויי"ן אבל לא בשאר איסורין הילכך חתיכת התר שנאסרה היא עצמה מצטרפת לבטל האיסור ונר' שזהו דעת הרי"ף ודברי רש"י מטין כן וכ"כ בעל המאור ואין כן דעת הראב"ד והקשה בעה"ת יי"ן אסור שנתערב ביין כשר ונפלו שם מים אמאי לא בעינן בסוף מים שיעור כדי לבטל הכל ותירץ דמיירי שלא נפל מן היין האסור תחילה כדי נתינת טעם ביין ההתר ואע"פ שנאסר במשהו מ"מ אין אומרים נעשה הכל נבלה להצריך ששים בכל אא"כ יש בו נתינת טעם והק' הרשב"א לזה הפי' ובחר בדרך רבי אפרים שאמר שאין מחמירים לומ' חתיכה עצמה נ"נ אלא בב"ח וטעמא התם לפי שהבשר בפני עצמו התר והחלב בפ"ע התר ותערובת אוסרתן אך חתי' שבלעה איסור ונאסרה אם נפלה ברוטב דין הוא שלא יצטרך רק ששים לבטל האיסור הבלוע ומ"מ חתי' עצמה באיסורה עומדת דשמא לא פלטה כל האיסור שבלעה והביא לסברא זו ראיות רבות וכתבם בעה"ת באיסור והתר שבו והואיל ואמרי' הכי ומסקי' שאין המדומע מדמע אלא לפי חשבון למדנו שחתיכה נבלה שאינה ראויה להתכבד שיש לה ביטול אם נפלה בקדירה שיש בה חתי' בשר התר כל אתה קבלה מטעם האיסור לפי חשבון ממה שהן ואם היו עשר אינו נחשב שיש עשירית האיסור בכל אחת ולדעת הפוסקים שאין אומר' חתי' עצמה נ"נ אלא באיסור בב"ח הכא אם אחת מן החתיכות שבלעו האיסור נפלה לקדירה אחרת שיש בה חתיכות אחרות אין לחשוב באיסורה אלא לפי חשבון האיסור שבה והילכך הואיל והראשונות היו עשר הרי האחרונה בטלה בששה חתיכות שהרי יש בהן ששים חלקים התר ואפי' בספק אם האחרונה שנתערבה בקדרה שנייה הוייא של האיסור הואיל ואינה ראויה להתכבד אנו אומ' כל דפריש מרובה פריש ואינה אוסרת אלא לפי חשבון מן האיסור שבלעה.
חתיכת נבלה שנפלה בקדירה של בשר כשר אע"פ שנתנה טעם בא' מן החתיכות שבקדירה כגון שאין רוטב נוגע בעליונה ולא כסה הקדיר' ואין בה כדי לבטל חתיכה זו האסורה שנפלה עליה ואחר ניער הקדרה אם יש ששים בכל הקדירה אפי' בצירוף חתי' זו שקבלה טעם איסור הכל מותר ולא אמרי' הכא חתי' ענ"נ אלא מצטרפת היא לבטל, דין זה הוא לסברתו של רבינו אפרים שאמר שאין אומ' בשאר איסורין חוץ מבב"ח חתיכה עצמה נ"נ וכן עיקר אע"פ שרבים חולקין עליו, וכבר ביארתי זה בנתי' אחרון מדרך ו' וכאן למדנו דמין במינו בס' ודלא כר' יהודה דאמר מין במינו לא בטיל וחתי' זו שנאסרה מחמת בלע אע"פ שמצטרפת לבטל האיסור כדרך שאמרו כחל מן המנין אין מתירין אותה חתי' אם לא נודע שנסחט ממנה האיסור הבלוע.
<h2>דף קח.</h2>
והתר בהתר אשר תערובתן אוסרים אין מבטלין זא"ז ובב"ח לא הוי בנ"ט אלא משום דאפקיה רחמנא בלשון בישול כדאי' בפ' כל הבשר.
<h2>דף קיא:</h2>
ובתשו' לרשב"א דבר ברור שלא הותר נ"ט בר נ"ט אלא בדבר שעובר לשני טעמים עד שלא יבא לידי איסור כדגים שעלו בקערה אבל במה שקיבל טעם מן האיסו' אפי' אתה מרבה לו כמה טעמים לעו' אסור שאיסור שלו להיכן הלך הילכך אין מתירין שם איסור בשביל נ"ט בר נ"ט ואפי' יוצא לג' ולד' עד שיכשיר הכלי אבל בבב"ח ובקדשים הואיל וקודם שחל עליהם שם איסור נחלש הבלוע והוא היה של התר ולא נשאר בו אלא נ"ט בר נ"ט אין ראוי לחול עליו שום איסור וזה דבר ברור הוא.
